מענה ל־חדר 402

אני מצתרפת את החוויות שהיה לנו גם אם יולדת מ402.

ביום שלישי שראינו אותה היא הייתה מעוד עצובה ולחוצה כי כל פעם שהיא הייתה צריכה להניק את התינוקת אז היה יועצת כלשהי לחבר אותה. אז עבדנו יחד כדי שהאמא תלמד לבד לחבר. זה לקח כמה ניסיונות, אבל עודדתי אותה פשוט לא להתייאש כי זה כן יכול לקחת קצת זמן, ואם כל חיבור יקר פחות ופחות זמן.

התחלנו אם פוטבול וברגע שהתינוקת התחברה אז להשאן אחורה, וזה ממש ממש עזר לאמא ותינוקת. היא ניסתה גם תנוחת ארסל, ואם השורש כף יד שאין בא רוטציה, היא פשוט נתנה תמיכה מלמטה כך שהתינוק עשתה את העבודה לבד למצוא ולחבר לשד שדווקא היה יותר טוב כי זה הוריד קצת את הלחץ לשלוט של האמא שיהיה סנכרון יותר בין אמא ותינוקת.
לרוב שוחחנו ועודדנו את האמא להוריד לה את הלחץ. לנרמל התחושות החדשות שלה. היא התחילה את השיחה מעוד שלילית ושאלתי אותה אם נשימות וaffirmations, עזרו לה לעבור את זמן הלידה וצירים שלה. היא אמרה שכן והמלצתי לה לחזור לזה קצת, להפוך את החוויה לחיובית יותר. כבר בסוף הייעוץ האמא דיברה יותר בביטחון עצמי ואם חיוך על הפנים. היא גם תרגלה את החיבור לבד והצליחה.

היום שראיתי אותה היא הייתה במצברוח מעולה, לא הפסיקה לחייך על ההצלחות שלה, כי היא מניקה על מלא עכשיו. רגע לפני שראיתי אותה היא ינקה 120 בשקילת ניסיון!!!!

יצאתי מהפגישה איתה בהרגשה ממש ממש טובה. וזה שיכולתי לראות אותה יומיים אחרי ואת ההתקדמות שלה עשה לי את היום!