בת 27.
לידה 1.
קיסרי.
ש.ל 39+5.
מ.ל. 3.235
בן כמט 48 שעות.
הייתה ירידת מים הגיעה למיון עם צירים.
אמרו לה שצריכה זרוז אבל יש 20 נשים לפניה אז שתחכה! (המלחמה וזה)
בנתיים התקדם לפתיחה 6 צרחה תחיים לא התייחסו אליה בכלל בסוף האטות בדופק וניתוח דחוף..
עד כה אכל מטרנה.
בתכנון המקורי היא לא רצתה להניק בגלל שהיא פוחדת שבעתיד ייפלו לה הש. בגלל זה..
אבל אז בגלל המלחמה החליטה פתאון שכן רוצה לנסות פעם אחת ואז להחליט…
אמא הסטרית, אסטניסטית, פרפקציוניסית. בלחץ מכל דבר.
מתוקתקת ומאופרת. מאוכזבת קשות מכל מהלך הלידה והיחס המזלזל שהיא הרגישה שקיבלה מהצוות..
חצי שעה רק סיפרה ושיתפה אותי בכל מה שעבר עליהם..
ש. ביינוני. פ קטנות הש. מוצקים ועומדים יפה…
התינוק עם שפתיים מושלמות לשון מרגישה קצת קשורה..
האמא רוצה אבל לא מוכנה להתאמץ על זה..
אמרתי לה בואי ננסה ביחד. הדשגים הסברים.
ניסינו לסחוט ואחרי דקה כבר רצתה שנפסיק היא לא יכלה יותר..
ביקשתי ממנה לקרוא לי וננסה לחבר.
תכלס היא צריכה הרבה עידוד וחיזוקים ולוותר על ההנקה..
חזרתי אליה לא הצלחנו לחבר
האמא מוותרת . תקח כדור לייבוש.
