יולדת בת 42. הריון 10, לידה 7. 6 ילידים בבית, 3 מהם עם צריכים מיוחדים.
לידה רגילה בשבוע 38 ב05/04/25.
היא אומרת שהיא בריאה בדכ"ל בגלל שהיא רזה… כתוב בתיק שיש לה G6PD deficiency והרופאים דיווחו על insufficient prenatal care.
התינוקת נולדה עם צהבת ABO (בילי: 12, משקל לידה:2720) והייתה שבוע בפוטו. האמא הניקה פעם פעמיים לפני שהתינוקת הייתה בפוטו לא הצליחה לשאוב כשלא נתנו לה להוצאי את התינקת לרגע וביקשה/קיבלה dostinex לייבוש חלב. מאז לא הנקיה כלום.
התינוקת מקבל מטרנה והאמא התעניינה על לחזור להנקה בגלל שהיא רוצה לייצר חיבור, חום ואהבה. היא אמרה שלהגיע להנקה או 2 ביום מספיק לה.
דיברנו על זה שהחיבור והחום ואהבה אפשר ליצור דרך דרכים רבים ולא הכל תלוי בהנקה. הסברתי שאפשר לשאוב ולבדוק על איזה בסיס של כמות חלב יש לה עכשיו והסברתי לה על תוכנית power pumping ועל השכרת משאבה ומיד אמרה שאין להזמן או יכולת להשקיעה בזה. היא אמרה שאולי היא תלך לקבנות הרכב ומחר היא תנסה לשאוב ולדעת כמה יש לה.
בכל זאת עשינו skin to skin, ודיברנו שגם עם STS היא יכולה לתת בקבוק ולייצר חוויה חיובית עבורה ועבור התינוקת. היא ניסתה לחבר את התינוקת, התינקת מייד התחברה לדקה ואז התנקה ובכתה, ראיינו טיפעות בודדת של חלב יותר דומה לקולוסאטרום בצבע.
תוך השיחה היא שיתפה שהיא מאוד מאוד עייפה כל הזמן… שאלתי מה היא ואוכלת (מדברים על אישה מאוד מאוד רזה עם פטמות של אישה אבל עם מבנה שד של בת 12), היא עונה שביום מוצלח היא מצליחה לאכול ארוחה 1 ביום והשאר זה ביס פה ושם ממה שהילדים אוכלים. שאר השיחה היה מסביב זה: על החשיבות לדאוג על עצמה, על טיפים איך להוסיף ארוחות וקלוריות (שייק חלבון בבוקר או לשבת עם הילדים כשהם אוכלים ולאכול איתם), תוך כדי יצא שיש לה פחד להשמין ודיברנו על ללכת לתזונאית. נתתי לה מלא מלא תמיכה על שהיא שווה וכדאי לה לדאוג על עצמה בשבילה ובשביל הילדים בבית.
יצאה מאוד מאוד מרוצה עם חיוך גדול ורצה לחדר שלה לעשות STS.