יולדת בת 33, לידה שניה בשבוע 40+3. הריון עם ריבוי מי שפיר. לידה עם פיטוצין, אפידורל ופקיעת מים. שליה יצאה שלמה. תינוקת במשקל 3.815. השתחררה 3530 וביממה רביעית משקל 3.515.
הניקה בחדר לידה. ילדה בכורה הניקה הנקה מלאה שנתיים.
קיבלה פעם אחת בבית חולים השלמה של מטרנה של 15 מל בגלל צהבת. טופלה באור. השתחררה עם בילירובין תקין.
אמא בריאה. סובלת מכאבים בהנקה, תינוקת נרדמת מאוד מהר בהנקות.
בגליון כתוב שהותרה הלשון- בפועל אמא מספרת שהרופא בבית חולים אמר שזו התרה שצריך לעשות בחדר ניתוח והוא גוזר קצת רק כדי להקל.
בהסתכלות שלי- לשון קשורה עם איזור מחלים מהגזירה. טווח תנועה לא מספק של הלשון. המלצה לגשת למרפאת לשון קשורה.
בנתיים- חיברנו אותה להנקה בטן לבטן כשהיא נשענת אחורה- עזר משמעותית בהפחתת הכאב. פטמה יצאה עגולה. לאמא יש המון המון חלב, מניקה הנקה מלאה לפי דרישה. יש יציאות בשפע. תינוקת מתעייפת אחרי דקות בודדות, הערבנו וחיברנו שוב לעוד כמה דקות. הסברתי לה שבגלל הלשון הקשורה היא עובדת יותר קשה ושבגלל שיש לה המון חלב היא מצליחה להוציא אבל כן כדאי לגשת להתיר את הלשון כדי למנוע בעיות בהמשך. בנוסף הנחתי אותה לשאוב כדי להקל על המלאות המשמעותית.

בגדול לפי היציאות נראה שהיא אוכלת יפה מצד שני יש לשון קשורה חד משמעית ואז מצטרף גם העניין של המלאות המשמעותית אצל האמא- בגלל שיש לתינוקת מספיק יציאות נראה שהיא כן מוציאה מספיק חלב ואולי מדובר בייצור יתר אצל האמא ולא בגלל שהתינוקת לא מפנה? מצד שני אני זוכרת שטיפול שמרני בלשון קשורה כן כולל פינוי חלב לשמירה על המשקל חלב. האם במקרה הזה הייתי צריכה לתת שאיבות קבועות במהלך היום לשימור משק החלב למרות שעל פניו נראה שהיא כן מפנה חלב? היית ממליצה פה על שקילת נסיון?