בעלה ביקש שאבוא לאשתו, לבושה ועם תינוק לבוש בעגלה
השתחררו אתמול וחזרו לעשות בדיקת בילי וממש ביקשה יועצת
היא ממש סובלת וחייבת עזרה בהנקה- זה יותר כואב מכל הלידה.
היא ממש בוכה בבית ולא יודעת מה לעשות, כואב לה, השד מלא וגדוש
הפטמה פצועה והתינוק רעב.
היא מניקה עם בד בפה כדי לנשוך אותו מרוב כאב.
בת 30, ילד 3, בריאה, הניקה את הגדולים, שוקל עכשיו 2930, בלידה 3020, שבוע 40, יממה 4.
היה באור כשהיה מאושפז
לידה "מצויינת" סטריפינגף דיקור התקדם, אפידורל
יש להמלאות וגודש- יכולתי ממש להרגיש את הצינוריות חלב בשד שלה. על כל צינורית היו גושים קטנים של חלב 'תקוע' (ממש יכולתי לדמיין את השד שלה מבפנים איך הוא נראה אנטומית)
מעט עיסוי וניסיתי לחבר את התינוק לשד
היא גן פצועה בפטמה וממש סבלה אז שחררתי.
התינוק עושה תנועות נכונות עם הלשון- אבל תופס חזק מאד עם החניכיים. (משערת שזה מה שכל כך מכאיב לאמא)
ישבנו בחדר הנקה בתינוקות ד (אין לה חדר ורציתי משאבה)
רציתי לחבר למשאבה ולעשות עיסוי לשחרר את כל הגודש, הרגשתי שהמשאבה לא עושה ואקום כי לא יוצא כלום, ויש המון בשד.
האמא ממש סבלה אבל הודתה לי מאד שאני סוחטת אותה ועושה לה עיסוי מכל הכיוונים. וגם מידי פעם ביקשה הפסקות לנשום רגע.
פתאום חשבתי שאולי יש בצקת – אם לא יוצא בשאיבה כלום..
אז ניסיתי קצת RP וזה באמת שיחרר קצת אז דוקא שמחתי שהמשאבה לא עבדה לנו. אבל הבנתי שתהיה הרבה עבודה איתה.

יצאתי לקרוא לאילנה, היה עומס בחדר הנקה, וגם היא וגם בד1 עוד חיכו לי..
רציתי לוודא עם אילנה שלקחתי ערכה נכונה למשאבה, כי לא הבנתי למה זה לא שואב..
בסוף אילנה סיפרה לי שהיתה בעיה בערכה ולכן זה לא שאב.
שצד אחד באמת היה עם בצקת.
ניסו לחבר את התינוק (שהיה רעב וכל כמה מל עצרתי לסחוט ומסאז כדי לתת לו) לצד השני- האמא חששה אבל הסכימה
ברגע שהוא התחבר הוא ממש עזר לרוקן (עפה על עצמי רגע ואומרת לזכותי שיש מצב שכל העיסוי והשחרור שעיתי לה עזר לזה גם)
בצד השני היה יותר מאתגר כי הפטמה כבר פצועה עם סדק- אבל גם שם כבר הלך יותר טוב.
שמחתי לשמוע שהיא הצליחה לשחרר את הגודש, שהתינוק אכל ושהיולדת בסדר!
וגם שמחתי שבסוף פעלתי כמו שצריך איתה