בת 23, בריאה, שינויים בשד- גדל מאד והתכהה. לידה 1
בהריון נטלה גלוקמין- כי היה לה סוכר גבוה (ולכן לא עשתה העמסת סוכר, היתה עם יד על הדופק בעניין הסוכר, לקראת הסוף הסוכר התאזן אז כבר לא לקחה את התרופה)
בשבוע 25 צוואר קצר 10 ממ!! + זריקה להבשלת ריאות (ועוד מעקב סוכר כי זה משפיע אחד על השני)
לידה: דימום, פתיחה 4, עד פתיחה 8 לא הרגישה כלום. בפתיחה 8 צירים אפידורל, 4 שעות לחיצות ואקום… ותפרים 🙁
ינק בח.לידה (בשעה 21)וטיפונת סחיטה בבוקר
שבוע 38, 3159, בן 16 שעות
עירני, STS, מסתכל אבל לא מחפש (כפות ידים פתוחות, אבל אכל תמל לפני 3 שעות)
סחיטה של טיפה 1 מכל צד לכפית וישר לפה שלו. כאב לה מאד הסחיטה.
בדיקת פה נראת טוב, תופס טוב מאד את האצבע שלי ואקום טוב ומוצץ טוש, תנועת לשון טובה!
אבל לא מתחבר.
פשוט לא הצלחתי שיתחבר, אני בשוק!
הרגשתי חסרת אונים.
היה ברור שהתינוק רוצה בקצב שלו, בעצם לא ממש ינק מאז ח.לידה..
היה תינוק ציל כזה, מסתכל מחפש , מצליח להפיל את עצמו לכיוון הפטמה
אבל לא תופס, לא בעזרתי ולא בלי שנגעתי.
האמא התעייפה מהנסיונות…
הסברתי לה כמה חשוב לא רק שהוא יאכל כל 3 שעות אלא גם שיהיה לה גירוי לשד!
החלב לא יגיע אם היא לא תעשה כלום.
ואז גם אם התינוק יסתדר טוב כשיהיה חלב צריך שייוצר חלב!
הנחיות להאכלה מבקבוק.

האמא עיפה כזו (אבל מקולחת לבושה ומריחה טוב)
לא בטוחה אם היא ממש בעניין של להשקיע בהנקה..
בכל מקרה- אמרתי כל מה שיכולתי.
לא אמרתי הכל, הרגיש לי שהיא בשוק מהסיטואציה.. אז התמדתי בדברים החשובים באמת בשבילה כרגע (האכלה כל מקסימום 3 שעות, אפשר אחרי שעתיים לשים אותו STS, וגירוי בשבילה)
וענבל העבירה את שמה ללבנה למחר! שתיגש אליה.