פגשנו יולדת בת 50 בפרק ב' שלה לתאומות בנות 13 יום. יש לה זוג תאומים שכבר בני 28 שנולדו ברוסיה, אז כאילו היה לה מה להשבות, וגם בכלל לא – הכל היה לה חדש ושונה. התאומות נולדו בשבוע 35, ראיתי בייבי ב, שהייתה בפגיעה יותר זמן כי היא נולדה 2.008 ובייבי א נולדה סביב 2.500 (אין לי מדויק כי נפגשנו רק לראות שאיבות ואח'כ את בייבי ב יונקת)
ההריון היה ivf, והלידה הייתה ניתוח קיסרי חירום כי היא ניסתה טבעית והדופק של בייבי ב ירד.

כשפגשנו לראשונה, רק התחלנו לדבר בסוף השאיבות שלה אז לא היה כבר חלב להציאה לתינוקות. היא סיפרה שהיא שואבת כ40 דקות רק 3 פעמים ביום וממש לא מעוניינת ביותר מזה. כמובן שהסברתי לה כמה זה חשוב, במיוחד אם תאומות ובמיוחד בשבועות הראשונות אחרי לידה לשאוב יותר אבל היא התעקשה שזה לא בשבילה והיא מעדיפה להשלים אם תמ"ל או להיות אם הנקה ישירה. אמא הייתה מעוד פעילה ולא רצתה לנוח כשפגשתי אותה לראשונה, אבל מצאנו זמן להיפגש שוב לראות תינוקת יונקת.

היה לי את הזכות לראות את הפעם הראשונה, אמא תוענת, בבייבי ב מתחברת ישר לשד. קודם היא הייתה בפגיעה ואח"כ רק בקבוקים. ממש ממש לא היה לי ציפיות, אז חשבתי שיש לי זמן עדיין לעשות השקילת ניסיון. לקח לאמא ולתינוקת אולי איזה פעמיים-שלוש למצוא חיבור מצוין, והתינוקת ינקה ממש מושלם, לפי הספר. שמענו בליאות, ראינו תפקוד לשון, והתינוקת הייתה רפוייה, שמחה ורגוע וערה אחרי. הייתי צריכה להדריך את האמא להחזיק את השד יותר מאחורה ולחכות לתינוקת לבוא לשד, ולא הפוך. בגלל שהיה לה ריקמת שד מעוד רכה, האמא ניסתה ממש לקפל ולדחוף כל העור לפה, והזיזה את הפיטמה לכל הכיוונים. ברגע שהיא הבינה רק לתמוך את השד בעדינות מלמתה, הכל הלך יותר טוב. מייד אחרי החיבור המלצתי שהיא תשען אחורה ואז התינוקת הצליחה ליפול על השד, לשאוב כמות סביר יותר של רקמת השד ולינוק מושלם. בעייני, באמת שהיה מרגש כל כך לראות תינוקת ככה פיצית שעברה המון יונקת ככה מהאמא כאילו היא יונקת כבר חודשים!
השארתי את האמא אם ההמלצה לעשות שקילת ניסיון לבייבי ב בפעם הבאה שהיא מניקה אותה, ולתפוס יועצת הנקה יום אחרי לראות את החיבור אם בייבי א.