בילירובין הוא תוצר של פירוק ההמוגלובין שנמצא בכדוריות הדם האדומות.
המוגלובין הוא חלבון שנמצא בתוך כדוריות הדם האדומות ותפקידו העיקרי הוא לשאת חמצן בגוף.
במהלך החיים העובריים מערכת הדם של העובר מותאמת לתנאים השונים ברחם, ולאחר הלידה הגוף עובר תהליך של הסתגלות. כדוריות דם אדומות מתפרקות ומוחלפות בכדוריות חדשות, ובתהליך הפירוק של ההמוגלובין נוצר בילירובין.
בימים הראשונים לאחר הלידה יש לתינוק קצב פירוק גבוה יחסית של כדוריות דם אדומות. במקביל, הכבד של היילוד עדיין אינו מפנה בילירובין באותה יעילות כמו הכבד של אדם מבוגר.
כתוצאה מכך יכולה להתרחש עלייה של בילירובין בדם.
כאשר רמת הבילירובין עולה, הוא יכול לגרום לצבע צהבהב של העור ושל לובן העיניים. זוהי צהבת יילודים, תופעה שכיחה מאוד בימים הראשונים לחיים.
חשוב לדעת שלא כל צהבת ולא כל רמת בילירובין משמעותן אותו דבר. את רמת הבילירובין צריך לפרש בהתאם לגיל התינוק בשעות, לשבוע ההיריון ולגורמי סיכון נוספים.
לאחר שהכבד מעבד את הבילירובין, הוא מופרש בעיקר דרך המרה אל מערכת העיכול ומשם בצואה. חלק מהבילירובין מופרש גם דרך השתן.
לכן להזנה מספקת ולפעילות תקינה של מערכת העיכול יש חשיבות בפינוי בילירובין.
בימים הראשונים לחיים, כאשר תינוק מקבל מספיק חלב, יש בדרך כלל מעבר הדרגתי של צואה ושתן בהתאם לשלב שבו הוא נמצא. כאשר צריכת החלב אינה מספקת, תדירות היציאות יכולה להיות נמוכה יותר, והדבר עשוי לתרום לעלייה בבילירובין.
זה המקום שבו חשוב להכיר את מעגל הקסמים של בילירובין והאכלה.
תינוק עם רמות בילירובין גבוהות יכול להיות ישנוני יותר. תינוק ישנוני עלול להתעורר פחות להאכלות, לינוק בתדירות נמוכה יותר או לינוק בצורה פחות יעילה.
כאשר התינוק מקבל פחות חלב, עלולה להיות ירידה בכמות היציאות. כאשר יש פחות יציאות, פינוי הבילירובין דרך מערכת העיכול עלול להיות פחות יעיל.
כך יכול להיווצר מעגל קסמים אכזרי (ראי בסרטון)
בילירובין גבוה → ישנוניות → יניקה פחות יעילה → פחות חלב → פחות יציאות → פחות פינוי בילירובין → בילירובין גבוה יותר.
חשוב להדגיש: הבעיה אינה ההנקה עצמה. כאשר יש "צהבת הקשורה להנקה" בימים הראשונים, הקשר הוא לעיתים קרובות לצריכת חלב שאינה מספקת, ולא לכך שהתינוק יונק. ה-AAP אף ממליצה על תמיכה בהנקה והאכלה תכופה, ומציינת שצריכת חלב לא מספקת קשורה לירידה בתדירות היציאות ולעלייה בבילירובין.
לכן כשיש לתינוק צהבת או בילירובין גבוה, חשוב להסתכל על התמונה כולה:
ניתן למדוד בילירובין בשתי דרכים עיקריות.
מכשיר למדידת בילירובין דרך העור, המכונה לעיתים ביליצ'ק, נותן הערכה של רמת הבילירובין ללא צורך בדקירה.
המדידה נקראת TcB – Transcutaneous Bilirubin.
ניתן למדוד את רמת הבילירובין באמצעות בדיקת דם, הנקראת TSB – Total Serum Bilirubin.
כאשר יש צורך באימות של מדידה דרך העור, או כאשר התוצאה קרובה לטווח שמצריך התייחסות או טיפול, ייתכן שיהיה צורך בבדיקת דם.
זו אחת השאלות שאני שומעת הרבה מהורים:
"אמרו לי שלתינוק יש בילירובין 10. זה גבוה?"
התשובה היא שאי אפשר להסתכל על המספר בלבד.
רמת בילירובין צריכה להיבחן בהתאם לגיל התינוק בשעות בזמן המדידה.
לדוגמה:
תינוק בן 30 שעות עם בילירובין 10 אינו זהה לתינוק בן 56 שעות עם בילירובין 10.
לכן כאשר מקבלים תוצאה של בילירובין, חשוב לציין לא רק את המספר אלא גם את גיל התינוק בזמן הבדיקה.
ההנחיות לטיפול בהיפרבילירובינמיה משתמשות בגיל התינוק בשעות כחלק מהערכת רמת הסיכון והצורך בטיפול.
לא.
המשמעות של רמת הבילירובין תלויה בגורמים נוספים, בהם גיל התינוק בשעות, שבוע ההיריון, קצב העלייה של הבילירובין וגורמי סיכון נוספים.
כאשר רמת הבילירובין מגיעה לטווח שבו נדרש טיפול, הטיפול המקובל הוא פוטותרפיה – טיפול באור רפואי מתאים.
חשוב להבדיל בין פוטותרפיה רפואית לבין חשיפה רגילה לאור או לשמש. אין להסתמך על חשיפה לשמש כטיפול בצהבת. ההחלטה אם יש צורך בפוטותרפיה צריכה להתבסס על הערכה רפואית של רמת הבילירובין והמאפיינים של התינוק.
כשאני מסתכלת על תינוק עם צהבת, אני לא מסתכלת רק על המספר של הבילירובין.
חשוב להבין איך התינוק אוכל ומה קורה לגוף שלו בעקבות ההאכלה.
יש משמעות לתדירות ההנקות, ליעילות היניקה, לבליעות, לכמות החיתולים, ליציאות, למשקל ולמצבו הכללי של התינוק.
במיוחד חשוב לשים לב לתינוק שישנוני מאוד או שקשה להעיר אותו להאכלה, לתינוק שאינו יונק ביעילות או לתינוק שיש אצלו חשש לצריכת חלב לא מספקת.
במצבים כאלה חשוב לפנות לבדיקה מקצועית ולא להסתפק במעקב אחר צבע העור בלבד.
בילירובין הוא תוצר טבעי של פירוק ההמוגלובין, ועלייה שלו בימים הראשונים לחיים היא תופעה שכיחה.
אבל המספר לבדו אינו מספר את כל הסיפור.
כדי להבין מה המשמעות של רמת הבילירובין צריך לדעת בן כמה התינוק בשעות, להסתכל על מצבו הכללי ולהעריך גם את ההאכלה, החיתולים, היציאות והמשקל.
ובמיוחד אצל תינוק יונק, חשוב לזכור את הקשר האפשרי בין ישנוניות, יניקה לא יעילה, צריכת חלב לא מספקת ופינוי פחות יעיל של בילירובין.
אם התינוק ישנוני מאוד, קשה להעיר אותו להאכלה, אינו אוכל היטב, יש ירידה משמעותית בכמות החיתולים או שיש חשש לצהבת שמחמירה – חשוב לפנות לבדיקה רפואית.
רמות בילירובין גבוהות יכולות להיות מלוות בישנוניות. כאשר תינוק ישנוני מתקשה להתעורר ולאכול ביעילות, חשוב להעריך את ההאכלה ואת מצבו הכללי.
הזנה מספקת חשובה לפינוי בילירובין. אצל תינוק יונק, צריכת חלב מספקת תומכת ביציאות ובפינוי בילירובין דרך מערכת העיכול.
אי אפשר לקבוע זאת לפי המספר בלבד. יש לפרש את רמת הבילירובין בהתאם לגיל התינוק בשעות ולגורמי סיכון נוספים.
כאשר תינוק עם צהבת אינו מקבל מספיק חלב, יכולה להיות ירידה בתדירות היציאות ועלייה במחזור האנטרוהפטי של בילירובין. לכן הערכת יעילות ההאכלה חשובה כאשר לתינוק יש צהבת.
ניתן למדוד בילירובין באמצעות מדידה דרך העור (TcB, ביליצ'ק) או באמצעות בדיקת דם (TSB). במקרים מסוימים יש צורך באימות באמצעות בדיקת דם.
כאשר תינוק נראה צהוב יותר, ישנוני מאוד, מתקשה להתעורר להאכלה, אינו אוכל היטב או שיש חשש לירידה בכמות החיתולים או לירידה משמעותית במשקל, חשוב לפנות להערכה רפואית. צהבת שמופיעה במהלך 24 השעות הראשונות לחיים דורשת הערכה רפואית מהירה.
ורד בוקעי, IBCLC, B.Sc. Nutr., היא יועצת הנקה מוסמכת בינלאומית משנת 2003. בעבודתה היא משלבת ידע מקצועי בהנקה עם הסתכלות על התינוק, האם והאינטראקציה ביניהם, במטרה להבין את הגורמים המשפיעים על ההנקה ולא רק לטפל בסימפטום.
המידע במאמר מיועד להעשרה ולהבנה ואינו מחליף בדיקה, אבחון או הנחיה של רופא/ת ילדים או גורם רפואי מוסמך.
